לדלג לתוכן

אליחורף ואחיה בני שישא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אֱלִיחֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא היו סופריו של שלמה המלך.[1] רש"י והמלבי"ם מסבירים את תפקידם: "לרשום דברי הימים, דברי המלך וכל משפטיו".

במקרא לא מסופר עליהם דבר מלבד תפקידם, אך בתלמוד הבבלי[2] מסופר על מותם: שלמה ראה שמלאך המוות מצטער, וכששאל אותו מדוע, השיב כי הוא צריך להרוג באותו יום את אליחורף ואחיה. שלמה ציווה שייקחו אותם למחוז לוז, בו לא שולט המוות, וכשהגיעו לשם מתו. למחרת אמר מלאך המוות לשלמה, כי הוא הצטווה להרגם בשערי לוז, ולא הבין כיצד יעשה זאת, שהרי הם בירושלים. על כך אמר רבי יוחנן: "רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה - לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה" [רגליו של אדם ערבות לו - הן מוליכות אותו למקום בו הוא צריך להיות].

גרסאות דומות של הסיפור מופיעות בתלמוד הירושלמי[3] ובמדרש קהלת רבה.[4]

התלמוד הבבלי[2] מכנה אותם "כושיים", ומסביר רש"י שקורא להם כך "על שם שהיו יפים".

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]


ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.